מעול לנכס | מבט חדש על העלייה בתוחלת החיים | צבי לניר

8 << חיים בריא, וכן בשל ההתקדמות הגדולה בעולם הרפואה. הם ממשיכים להיות פעילים גם נוכח מחלות כרוניות, שעד לפני דור הצריכו אשפוזים ממושכים ומנעו מהם המשך תפקוד תקין. אורח החיים החדש מפחית את מידת הזדקקותם לרפואה הציבורית, לסיעוד ולתקבולי הביטוח הלאומי. בנוסף לכל אלה, הם מתגלים כצרכנים של מוצרי ושירותי איכות חיים שהיקף ההוצאה שלהם לצריכה משמעותי יותר מזה שבא לידי ביטוי בקרב בני גילם בדורות הקודמים, ואף יותר ממה שהם עצמם הוציאו על כך בתקופות המוקדמות בחייהם. התפיסה הרווחת, שרואה בגמלאים ככאלה שהופכים מנכס לעול כלכלי, מתגלית כעת כלא בהכרח נכונה. בארצות הברית, מתחילים להכיר בהיווצרותה של כלכלה חדשה שעדיין אין לה ויש שמכנים )Longevity Economy( שם מוסכם. יש שמכנים אותה "כלכלת אריכות חיים" – מושג חדש, שמחליף את הכינוי "הכלכלה )The Silver Economy( אותה "כלכלת הכסף" אשר ביטא את תפיסתם הפסימית של הכלכלנים לגבי )The Gray Economy( האפרורית" השפעתו הצפויה של דור הבייבי־בום על הכלכלה האמריקנית. עם זאת, יש להדגיש כי בינתיים רק מיעוט מקרב בני דור הבייבי־בום חווים ופועלים כפי שתואר – החלוצים שמסמנים את "Early Doers" כאן. גישה זהירה צריכה להתייחס אליהם כאל טריטוריית החיים החדשה. אלה שהצליחו להשלים את המעבר מהיציאה לפנסיה לתקופת החיים החדשה ולמצות את האפשרויות החדשות שטמונות בה, הם עדיין מיעוט. רוב הגמלאים עדיין לא יודעים כיצד לעשות זאת, בעיקר בשל היעדר מערכת הכנה והכשרה לתקופת החיים החדשה הזו, כפי שיש לכל תקופות החיים האחרות בחיי האדם. בארצות הברית, וגם בגרמניה, בצרפת ובאנגליה, מתחילה להיווצר מודעות לצורך בגיבוש מדיניות כלכלית שתעודד את המגמות החדשות. בישראל, לא כך עדיין. המסמך מציע ליזום סדרת מחקרים שיבחנו את התופעה הזו בישראל. זאת, לא מנקודת המבט שמעוגנת במושגי הזקנה, אלא מנקודת מבט של פוטנציאל הצמיחה. בהתבסס על ממצאים אלה, מומלץ לעצב מדיניות ממשלתית וציבורית שתדע להפוך את האנרגיה האנושית החדשה הזו לכדי חברה וכלכלה טובות יותר. הצורך בכל אלה נובע גם מכך שהצפי הוא שהעלייה בתוחלת החיים תגרום לגידול בפערים החברתיים, שכן "תוחלת החיים שבאיכות" לא מתארכת בצורה שוויונית. עניים בעלי השכלה נמוכה, ואלה שעסקו בעבודות שוחקות, מתקשים לחזור לעולם העבודה לאחר יציאתם לגמלאות. בנוסף לכך, הם אינם יכולים להרשות לעצמם להשקיע את המשאבים שנדרשים על מנת למצות את מה שמציעות כיום הטכנולוגיה והרפואה להארכת את תוחלת החיים שבאיכות. לשם כך, יהיה צורך לפתח אמצעי אבחון ומדידה שיאפשרו ליצור קריטריונים להשקעה ציבורית סלקטיבית יותר, בין מי שגילם התפקודי מאפשר להם למצות את תקופת החיים החדשה, ובין אלה שגורלם אינו מאפשר להם למצותה באותה המידה, ולהשקיע את המשאבים שייחסכו באחרונים. פיתוחם של כל אמצעי האבחון והמדידה שנדרשים לביסוסה של מדיניות חדשה עלול להיות תהליך ארוך. אולם, השינויים מתרחשים במהירות רבה מדי מכדי שנוכל להרשות לעצמנו להמתין עד לסיום פיתוחם. הסקירה מסתיימת במספר המלצות לשינוי מדיניות, שעמן ניתן כבר עתה להתקדם ולעודד בכך את המגמות החדשותשמאפיינות את תקופה החיים החדשה ואת התועלת שבה לחברה ולמשק.

RkJQdWJsaXNoZXIy NjcyMg==