בערוב יום | מירי ורון

על שני מבט היצירה המאוחרת ״אותלו״. הוא ניצח בעצמו על החזרות ועל ההופעות. מכל העולם נקבצו ובאו צופים לחזות ביצירתו, והתגובה העיקרית עליה הייתה של הרושם מבוכה ו בל בול בגין החדשנות וההעזה בה. שהיו שלוש הדוגמאות הנ״ל מוכיחות, כי בין המאבק הכוחות היצירתיים לבין הכניעה להתמעטות ולחולשה הפיסית מסתיים אצל אמנים רבים בניצחון הכוח האמנותי על חולשת 22 הגוף. כן, אם הגיל המאוחר אינו בהכרח של סופם לפי החיים, השקפת בובואר. הוא אפילו אינו את מייצג האקראיות ההכרחית של הגוף. יצורים רבים נעלמים מן מיד העולם לאחר שהם מייצרים את המשכם, ואין שום בסוגם של דוגמה היחלשות או התבלות. עם זוהי זאת, אמת אוניברסלית אצל - חלה אנשים התמעטות עם השנים, ותהליך זה אינו ניתן להכחשה. הוא עמו מביא שינוי באינטראקציה עם הסביבה, הפחתה ביכולות הרוחניות לצד ירידה גופנית. הזקנה מעוררת התנגדות ומחאה יותר מן המוות עצמו. הפתרון היחיד שאינו את הופך הזקנה לפרודיה אומללה של הוא חיינו רדיפה אחרי סוד ש!קנה משמעות לקיומנו: התמסרות ליחידים או לקבוצות, התמסרות לפוליטיקה או לחברה, ומעל - לכול עבורה יצירתית. 23 זמן כל שאדם נמצא עם בקשר הסביבה, במשא ומתן המתבטא ביצירה ובשאיפה להתייחסות, הוא אינו מסתגר ואינו מתמעט. זאת על־ידי אהבה, וגם חברות, תרעומת וחמלה. ליאון ־ אידל האמנות המאוחרת כגאולה בספרו Portrait O f An Artist As An Old Man טוען ליאון כי 42 אידל, ישנם אמנים, על שהתעלו עצמם בזקנתם, ויצירתם המאוחרת ממריאה לגבהים היו שלא מוכרים קודם, דווקא משום שהם רואים באמנות את גאולתם היחידה. ״האמן זקן כאיש יודע, שהחיים לא יציעו שום לו הזדמנות טובה יותר. ההזדמנות היחידה העומדת היא לפניו האמנות. היא אמנותו גאולתו״, אומר אידל. לאמנות, לדעתו, מנעד חיים משל עצמה. ישנם יוצרים רבים שמתו באבם והישגיהם הפכו נצחיים. ראמבו בתחום השירה, מוצארט בתחום המוסיקה, גוך ואן בתחום האמנות הפלסטית. האיכות כן, אם אינה, פונקציה של כמות השנים. עם יחד זאת, מתקיים בין קשר פריסת האמנות והתפתחותה לבין טווח של חייו האמן. הפורטרט של האמן כאיש צעיר מדבר אלינו מתוך ״הרעב לבאות, הסקרנות לעתיד להתרחש״, כפי זאת שהגדיר הנרי ג׳יימס. 25 ואילו הפורטרט של האמן כאיש הוא זקן, של האלון המו שלם בלשונו של גיתה, חזק עומד ויפה, שתול עבר עם בטבע, מפותח [10]

RkJQdWJsaXNoZXIy NjcyMg==