בערוב יום | מירי ורון

על שני מבט היצירה המאוחרת סמך השוואה בין ציורים שנעשו באמצע חייהם ובסופם, רק כשנה לפני מותם הגיעו רמברנדט וטיציאן למימוש מלא ובוגר של יכולתם. ביצירתם המאוחרת חלה הצטמצמות בפעולה ובתיאור של פרטני הדמויות, אבל בתמורה התעצם המסר האידאי, האמירה בכל הרואה הדמויות תבנית עתידית כוללנית. הציור הופך ל ס מל, כ שנקודת היא הכובד האמירה הכללי ת ולא חיקוי הפעולה הראליסטית. עבודות גיל של אם מאוחר, מדובר במוסיקה, או ציור ספרות, משיגות את כי כוחן, בעת ובעונה הן אחת שידת הברבור - ושיר תהילה לחיים. לדעת ארנהיים, ההתכנסות ו ההתבוננות פנימה האופייניות עם יחד זה, לגיל ההתעלמות מן הקונקרטי, עשויות להוביל למה שאפשר לקרוא ״חכמה״: התעצמות העומקים האידאיים והתובנה השלמה. עם זאת, אי אפשר להתעלם מכך, שגיל מאוחר אינו מבטיח חכמה... יוצרים מבוגרים רכים חוזרים וממחזרים חומרים מתוך רצון פתטי להישאר צעירים. יוצרים שפיתחו סגנון מאוחר מקבלים את גילם המאוחר מתוך השלמה. היא זו קבלה תנאי הכרחי לחכמה ולעומק. ״כאשר אדם בן נאלץ ללכ ת לאט, מוטב שיהיה מודע לתענוג שבהליכה אטית״. 16 בניגוד לציפייה ליציבות ומיסוד אצל אמנים מזדקנים רבים, הם אז דווקא משנים מן כיוון ומן הסגנון המוסכמות שאפיינו אותם במהלך דרכם. כאשר מתעלמים מן הממד ההתפתחותי הפנימי, עלול הפוטנציאל של הגיל המאוחר להישאר בלתי מזוהה ובלתי אם מוכר. עוקבים אחרי המהלך ההתפתחותי ניתן להאזין לקולה של האמתי היצירה המאוחרת. דה סימון ־ בובואר אמנים בזקנתם: על ויקטור הוגו, מיכלאנג׳לו וג׳וזפה ורדי עיון מדוקדק בשינויי הכיוון הללו בפרט, ובעבודות מאוחרות בכלל, ניתן למצוא בספרה של דה סימון בובואר, 11. The Coming O f Age היא שם את מדגימה הקשר שבין זקנה ויצירה באמצעות מעקב אחרי משרע כמה של חייהם יוצרים, ועיון מעמיק בשלב האחרון של חייהם. לדעתה, קורה שהזקנה הופכת להיות ״גולת הכותרת של החיים״. ויקטור ( הוגו 1885-1802 ,) למשל, בנה בדמותו ז׳אן של ואלז׳אן חלק ממה שצפה שעתיד לקרו ת לו לכשיתבגר. והוא אמנם צדק. באחרית ימיו היה מלא הוגו חיים וחיוניות, כוח לא היצירה אבל עזבו, בסתר, בשיר , 9781 ב־ שהצפין כשש שנים לפני מותו בשיבה טובה, כתב: [7]

RkJQdWJsaXNoZXIy NjcyMg==