בערוב יום | מירי ורון

על שני מבט היצירה המאוחרת ההתייצבות הפסיבית של האמן, את הנותן הבכורה למצלמה הקולטת, בעודו ממעיט את מעורבותו במתרחש גם כמו ההתבוננו ת שלו בנעשה, אינם מבטאים אלא ־ כניעה הכרה בקוצר יכול תו ל שלוט בהתרחשויות. גדול תו היא זה בשלב העמידה נוכח המציאות מתוך תחושת זמן אין־סופי ״נע הוא ־ ביתר אטיות״, לדבריו, ולא מונע על־ידי צורך להגיע למקום אחר. הצייר היפאני 1849-1760 ) Katsushika Hokusai חי ) חיים ארוכים ופרודוקטיביים. הוא צייר שלושת אלפים ציורים. בהביטו לאחור, תוך בחינת הקריירה האישית שלו, אמר: הייתי מאוהב מאז בציור ער שנעשיתי לקיומו ־ בגיל שש. כמה ציירתי תמונות היו שלדעתי ערך בעלות בהיותי בן חמישים. אבל דבר כל כיום, שעשיתי לפני גיל לא שבעים נראה בעל לי משמעות ערך בעל או אמנותי כלשהו. רק בגיל שבעים ושלוש את סוף סוף תפסתי ההיבטים של השונים הטבע: ציפורים, דגים, חרקים, עצים, - עשב הכול. כשהייתי בן שמונים התפתחתי ורק הלאה, בגיל תשעים אשלוט, אולי, בסוד האמנות... בהגיעי מאה לגיל תהיה עבודתי מזוככת, היא אבל את תשיג ייחודה כגולת הכותרת רק חיי של כשאגיע מאה לגיל ועשר. כל אז רק נקודה שאצייר תהיה מושרית וחדורה בחיים 31 עצמם. אמר כך על הנריק איבסן בסוף ימיו: ״קהל צפוף נמצא כעת במקום שאני הייתי כאשר כתבתי ׳כית את הבובות׳, אני אבל שם אינני 41 עוד״. רודולף ארנהיים וסגנון הגיל המאוחר רב המחקר ההשפעה ביותר בנושא סגנון הגיל המאוחר נעשה ,51 בידי R. Arnheim הנחשב לאבי הפסיכולוגיה של האמנויות. הוא בין עוסק היתר בנושא המוטיבציה של האמן במהלך חייו, ובעניין של אופיו ״הסגנון המאוחר״. לטענתו, מקובל לחשוב שאנשים מגיעים לגול ת הכותרת של יצירתם באמצע החיים, ומאז ואילך הם נמצאים בתהליך של התמעטות וירידה. ארנהיים מחזיק בעמדה הפוכה: הוא כך על מצביע שאמנים רבים, ביניהם רמברנדט, טיציאן ומונה, רק השיגו בגיל את מאוחר הישגיהם החשובים ביותר, כתוצאה מהתפתחות תובנה מאוחרת של ושל חייהם העולם הסובב היו לא הם אותם. יכולים לבצע בנעוריהם מה את שהשלימו בחייהם המאוחרים, טוען ארנהיים, אז זכו לא כי ליתרון הבגרות והחכמה הנלוות לזיקנה. על־פי ארנהיים, על [6]

RkJQdWJsaXNoZXIy NjcyMg==