בערוב יום | מירי ורון

הערות ומראי מקום על שני מבט היצירה המאוחרת 1. בספרה ״החורף העוטה אותנו״ מפריכה שולמית שחר (שחר, דעה ), 5991 מקובלת, האומרת שבניגוד למאה העשרים, המקדשת את הנעורים, זכתה הזקנה בעבר לעמדת כוח וכבוד. היא את סוקרת מעמדם החברתי של הזקנים בימי הביניים ואת יחסה של החברה לזקניה. אז שגם מסתבר נחשבו הזקנים לקבוצת שוליים, משום שכמו נשים וילדים נחשבו לחלשים מבחינה פיסית ואינטלקטואלית. הממסד החברתי לא מהם ציפה לכלום כל להם נתן ולא מעמד. היה שונה של מעמדם אמנים. במיוחד אם הוכרה יצירתם על־ידי הממסד. שחר את מזכירה האמנים פטרארקה ומיכלאנג׳לו, את ראו אשר עצמם כ״זקנים״ מוקדם מאוד במהלך אבל חייהם, למעשה גיל עד חיו מופלג ושאבו כוחות ממעשה היצירה. כשהיה פטרארקה בן חמישים, כתב לבוקאצ׳יו ובו מכתב הסביר היא שזקנה עניין סובייקטיבי. ספק ״ללא אנשים מסוימים זקנים יותר בגיל חמישים מאשר אחרים בגיל שישים״. ואילו מיכלאנג׳לו כתב לבני ביתו בהיותו בן שלושים ושבע: בכך ״די שאגיע הביתה כל חג לפני הקדושים, לא אם אמות בינתיים״. בגיל שבעים וארבע הוא מתאר מחלה בה שלקה ומוסיף: יתר ״מכל הבחינות אני כמעט כפי שהייתי בגיל שלושים״(שם, מבוא). א׳ .2 כהן־שלו, ״שני עולמות בעת ובעונה אחת״(בכתובים). A. Cohen-Shalev, 1989 .3 H. Munsterberg, 1983 .4 A. Wyatt-Brown, & S. Rossen,1993 .5 M. Gullet, 1993 .6 A. Wyatt-Brown, & S. Rossen,1993 .7 ג׳ .8 שקד, ׳עמ , 3991 205-204 על . ״מקדמות״ אומר כי שקד, זה בספר ישנו ניסיון להגיע אל של המהות החיים: ״במקדמות הגיע הצעיר הנצחי לשלב הוא שבו מנסה לסכם לעצמו את מהות חייו ומשמעותם״ (שם, וכן ). 181 עמ׳ ״מעבר לכל האידיאולוגיות הכרוניקות וההיסטוריות חוגג יזהר בנובלה את זו זיכרון ילדותו״ (שם, ). 191 עמ׳ לעומתו, במאמריהם י׳ של אופנהיימר ), 2991 ( וייס ה׳ ), 2991 ( ואורציון ברתנא ( 1992 ) מושם על הדגש ההיבט הפוליטי של הספר, מתוך ביקורת אידאולוגית על השקפת עולמו של הסופר. A. Wyatt-Brown, & S. Rossen, 1993, p. 13 .9 Wyatt-Brown & S. Rosen, Aging & Gender in : בתוך הקובץ H. Cixous, .10 Literature, 1993 [143]

RkJQdWJsaXNoZXIy NjcyMg==