בערוב יום | מירי ורון

מעבר לגבולות הז׳אנר מרכיבי ״סגנון הגיל המאוחר״ 1 אותרו זה בספר ביצירות מאוחרות ח״נ משל ביאליק, א׳ ש״י חלפי, ס׳ עגנון, יזהר וא׳ תוך ראב, התמקדות ביצירתם שני של האחרונים. לגבי שניהם תקפה, לדעתי, הטענה, הם כי את השיגו הישגיהם החשובים ביותר כגיל מאוחר, כתוצאה מהתפתחות תובנה מאוחרת של ושל חייהם העולם הסובב כמו אותם. שטען ארנהיים, 2 ״דווקא ביצירתם המאוחרת מופיעה האמירה הכללית ולא חיקוי הפעולה הראליסטית״. לשיטתו של ארנהיים, ״אמירה״ היא זו המשמעותית ביותר במהלך חיי של היצירה האמן. ואמנם שני אצל האמנים הללו היצירה המאוחרת מהווה, לדעתי, צוואה פואטית שלהם כאמנים וכבני אדם. מבדיקת עבודותיהם כי עולה, בגיל השלישי הם מתקרבים אל גרעין קיומם, אל עברם הביוגרפי, אל מצוקת הבדידות וכאב ההינתקות מן העולם. עבודות אלה את משיגות כוחן כפי הן, כי המיוחד זאת שהגדיר ארנהיים, ״בעת ובעונה אחת שירת הברבור ושיר תהילה לחיים״(שם). בגיל השלישי, אחרי שנות שתיקה ארוכות, שני חוזרים היוצרים הללו לפעילות ענפה. הדבקות הזו במעשה היצירה על־פי המודל שמציעה וויאט־בראון, 3 מאפיינת את הגיל המאוחר ומתבטאת בתיאור דבקותו של עגנון במעשה היצירה בעשור האחרון 4 לחייו, באינטנסיביות של כתיבת ס׳ יזהר (ארבעה ספרים בחמש שנים 67 גיל שבין ,18 ל־ ועדיין הוא נמצא בעיצומה של כתיבה), ובפוריות הבלתי ניתנת לערעור של ראב אסתר בשנותיה האחרונות, עד יומה ערש על האחרון דוויי. גם חוויית ה״התחיות בחיים מאוחרים״ כפי זאת שהגדירה וויאט־בראון אותרה בעבודותיהם ח״נ של ביאליק, א׳ חלפי, וש״י עגנון, ובמיוחד בפרוזה המאוחרת א׳ של ראב ובכתיבתו המאוחרת ס׳ של יזהר. אצל כולם ניכרה התייחסות לילדותם הקדומה כאל מחוז חפץ, כתנועת נפש פנימה, אל גרעין הקיום שלהם כאמנים וכבני אדם, הנמצאים בערוב יומם. שני אצל האחרונים אובחנה הנטייה לשנות לקראת ״ערוב מן חלק היום״ המוסכמות שהיו מקובלות עליהם במהלך חיי היצירה שלהם: יזהר כותב לראשונה בגיל שבעים ושש על ילדותו ומשפחתו, תוך שימוש במקומות, מועדים ואירועים הניתנים לאיתור בביוגרפיה האישית שלו. בהגיעו לגיל השלישי הוא משתמש לראשונה בז׳אנר זר שהיה לו: הממואר. הוא כך על מעיד בהתייחסו לספרו ״צדדיים״. גם 5 ראב אסתר אל פונה שירים המעמידים במרכז את גופה ההולך ופוחת, את התנכרות הסביבה ואת אליה [133]

RkJQdWJsaXNoZXIy NjcyMg==