בערוב יום | מירי ורון

על שני מבט מבוא: היצירה המאוחרת ב מ פג ש עם א מנו ת מאוחרת, כלומר זו שנוצרה בגי ל מאוחר בחיי אדם, מתקיי ם מ עין לא מ עג ל הוגן: ה מו סכ מה החברתית, הקו שרת הי חל שו ת עם פי סי ת הי חל שו ת רוחנית, מגיי ס ת ל מ פג ש זה שי פו טיו ת סל חני ת, אשר קו שרת חול שה א מנו תי ת לגי ל ו ל א בדן הריכוז. ני מ ת הסל חנו ת בה שי ש הזו, ״הבנה״ מסוכנ ת ו מעליבה, בין חוצצ ת המבקר או הקורא לבין היצירה. ע ד לשנים האחרונות לא הייתה התייחסו ת לגי ל במחקר הספרותי, להוצי א את הספרות ה מתיי חס ת לנעו רי היוצר ו לני צני היצירה המרומזים בהם. קיי מ ת התייחסות ל מאפייני ם אתניים, ל מע מד, ל מיניו ת הכותב, לא אך למרכיב הגיל, ללא שהוא ספק מרכיב י סודי ב ט ב ע האדם. העיסוק הגובר והולך ב מד עי הזקנה פו תח ערוץ מחקרי חדש יחסית, שעניינו בין הקשר גי לו המבוגר של האד ם ל בין יצירתו. במחקרים העוסקים בקשר שבין אמנו ת לגי ל נ מ צ או כמה מרכיבים אשר מופי עי ם תחת הכותרת: ״סגנון הגי ל המאוחר״. בכל יצירה מאוחרת, לל א קשר לז׳אנר שלה, קיים הסיכוי לאתר מרכיבי ם עצם אלה. העי סוק ביצירו ת המאוחרות נוב ע מ תפי ס ה הרואה ביצירה המאו חרת את גו ל ת הכותרת של יצירת הא מן של במובן צוואה פו א טי ת שהוא את רואה עצ מו משאיר בעולם פעם לא הזה. דווקא היצירה המאוחרת היא ה מ שמעו תי ת ביותר בחיי האמן. עיון ביצירתם המאוחרת של יוצרים של רחב במגוון אמנויות, מעל ה דוג מ או ת רבות של יוצרים, ה מפ ריכי ם את ה מו ס כ מ ה החבר תי ת הכורכ ת עם גי ל ה ת מ ע טו ת כו חו ת היצירה. יוצרים אלה יצרו בערוב ימיהם יצירות ראויות להערכה, אשר בפ רספ קטיב ה הי סטורי ת נ ח שבו ל טו בו ת שביצירו ת האמן. מ צי או ת זו מזהירה או תנו מ פני האפשרות שאנחנו, כ בני תרבו ת המאה העשרים, איננו מצליחי ם בעצם לקרוא את שפ ת של רוחו הגיל המאוחר, וכ תוצאה אנו מכך עלולי ם ל היו ת אדי שים ליצירה ב״ שפה״ לנו י ש הזו. נטיי ה ל ה טי ל של תווי ת שכחה ו סניליו ת מה כל על שקשור כגיל הזה, בניגוד לתרבויות קוד מו ת ל עי דן שלנו, אשר קשרו זקנה עם חכמה ויתרון 1 רוחני. מחקרים שנערכו הזו במאה מאמצי ם דעה על חיובית היצירה המאוחרת, ותובעים מן הקורא ו מכ ל צרכן א מנו ת ל ה אזין ברצינו ת ו ב שקדנו ת ל תנו ע ת הנפ ש ה אי שי ת של היוצר ה מזד קן. ע ל ־ מנ ת את לקרב היצירה המאו חר ת לב אל הנ מ ען ו כדי ל ע מו ד על ייחודיותה, צריך לבוא שינוי בפרספקטיבה ובמיקוד המתייחסים לא כה עד אליה. נ מצאה בידי המבקרים תאוריה מוצקה ה מתייח ס ת ל ה תפ ת חו ת היצירתיות לאורך של חייו היוצר. בכך נע שתה ל מי עוו ל ה שחיי היצירה שלו התארכו עד זקנה ושיבה. [3]

RkJQdWJsaXNoZXIy NjcyMg==