הפוליטקה של הזיקנה | יצחק בריק

אביבה קפלן נוכחים נפקדים ב״אואזיס״ פרדוקסים קיומיים במרכזי מגורים עכשוויים של זיקנה המאמר מבקש לשפוך על אור של חייהם זקנים בישראל, בראשיתו של המילניום השלישי. הממצאים פרי הם בו שיוצגו מחקר אנתרופולוגי ארוך טווח, אשר ידי על בוצע הכותבת, עם בבד בד עבודתה כמנהלת מרכז מגורים אופנתי המיועד לזקנים, הזירה החברתית־ארגונית היא אותה חקרה. במהלך שבע שנות המחקר, חבשה הכותבת בו זמנית שני כובעים, של זה של וזה חוקרת מנהלת, עובדה שאיפשרה לה להגיע לממצאים היה ניתן שלא לחקרם כן. אלמלא במהלך נוצר הזמן, תהליך גומלין של השפעה בין הדדית העשייה הניהולית יום היום בחיי לבין תהליך החקירה החברתית של הזירה. השפעה זו נבעה בעיקר מאופי המחקר, הדורש מהחוקר להתערות בזירה החברתית, במטרה ללמוד אותה, להיכנס לעובי הקורה ולגלות כלפיה הבנה מנקודת של מבטו הנחקר. במהלך שנים אלו, אחד כל שימש מתחו מי העשייה - הניהולי והמחקרי, היזון חוזר האחד לאחר, ואספקלריה של המציאות אשר נגלתה בזירה. המאמר מבקש להעלות נקודות למחשבה, הקשורות לחיי זקנים בישראל, דרך הצגת תופעה הנוגעת לחייהם יום. ביום הנושאים שיעלו לא לדיון ייגעו בחייהם של זקנים השוהים במוסדות המיועדים לאשפוז ארוך טווח (״מוסדות סיעודיים״). יאיר הוא את של חייהם זקנים בעלי אמצעים בישראל, את הגורמים המשפיעים על בחירתם להעתיק את מקום מגוריהם, ובעיקר את הפרדוקס המאפיין את חייהם במוסדות של ״דיור מוגן״. באמצעות ניתוח ינסה זו, תופעה המאמר להביא הסברים לנושאים שונים הנוגעים לחיי הזקנים בכלל. למרות העובדה שתופעת המגורים במוסדות הינה שולית במהותה (פחות %01 מ־ מכלל אוכלוסיית הזקנים בישראל מתגוררת במסגרות מוסדיות שונות ומגוונות), ההד התקשורתי היא לו זוכה, גדול בהרבה מהיקפה, בשל סכומי הכסף הגדולים אותם מגלגלת תעשייה 203

RkJQdWJsaXNoZXIy NjcyMg==