הזקן הסיעודי | אפרים יאול

7. דעו ת ( קדומות מיתוסים על ) המחלקה הסיעודית זה בסעיף נתייחס לדעות הרווחות בציבור לגבי הרחב המחלקה הסיעודית: א. למחלקה כדי באים הסיעודית למות. הספרות הרפואית על מדווחת זקנים סיעודיים רבים השורדים ומאריכים ימים במחלקות סיעודיות. מחציתם ישהו במחלקות אלה לפחות שנה, וכחמישית חמש מעל אף - מהם שנים. הגיל הממוצע במחלקה 68 הוא הסיעודית שנה. כן, אם מדובר, באוכלוסייה שורדת ימים שמאריכה למרות תלותה התפקודית הגבוהה. ב הזקנים יושבים ונוהים כל היום. במהלך זוכים שהותם החולים בגירויים חברתיים של בצורה תעסוקה יום־יומית - בעבודות יד, מוסיקה, חוגים שונים, הפעלה בתנועה וריפוי בעיסוק. יש התייחסות לצורכיהם האישיים והם משתתפים ונמצאים בחברה. ג. בני המשפחות נוטשים את הוריהם. המצב בדיוק הפוך. ראיתי משפחות המטפלות ביקיריהם במסירות גם רבה במחלקות סיעודיות, אף שם הצליחו לפתור קונפליקטים ומתחים בין הורים לילדיהם באמצעות הורדת המתח והאחריות של הטיפול האישי השוטף בהורה כך הזקן; התאפשר למשפחה ולזקן את לנצל הזמן למילוי צורכיהם הרגשיים ולשיחות. ד. הזקנים לא מוזנחים, ולא מטופלים להם מחליפים בגדים וחיתולים. בכל משמרת הצוות הסיעודי והמטפלים מבצעים שינויי תנוחה לזקנים ומחליפים להם חיתולים. בבוקר את מורידים כדי הזקנים להתקלח וללבוש את בגדיהם. הצוות הרב־מקצועי עורך ישיבות אחד כל על ודן מהזקנים המאושפזים במחלקה. 80

RkJQdWJsaXNoZXIy NjcyMg==