הזקן הסיעודי | אפרים יאול

המספרים היבשים מלמדים אותנו נתון זמן שבכל כחמישית מכלל הזקנים המוגבלים בתפקודם מאושפזים במקומות וש־ אלו, 43% מכלל הזקנים צפויים להתאשפז במסגרת מחלקות סיעודיות בנקודה כלשהי במהלך חייהם , ( Kemper 1991 .) דעות קיימות קדומות שעלינו להתגבר עליהן(ראה בהמשך, על הפרק מיתוסים), וראוי כאן לתת סקירה היסטורית מה על קצרה שהיה בעבר. רקע .2 היסטורי והמציאות כיום רקע היסטורי קום עם המדינה ובהמשך, בשנות החמישים והשישים, על נטלו עצמם מוסדות מלב״ן בחסות את הג׳וינט הטיפול באוכלוסיית הקשישים המוגבלת והחולה מקרב ואת העולים אשפוזם רק הסיעודי. שנות בסוף ) 6791 ( השבעים עברה על האחריות טיפול ואשפוז סיעודי לחסות משרד הבריאות, באגף אז שנקרא ״האגף למחלות ממושכות וכרוניות״, כשמוסדות מלב״ן נהפכו למרכזים גריאטריים. חסר עקב במקומות אשפוז הופנו רבים חולים למוסדות פרטיים. המחלקות הסיעודיות סבלו מתדמית נמוכה, וזאת עקב מספר סיבות כמפורט להלן: א. החולים שהתקבלו למחלקות אלו סבלו מתחלואה כרונית שההתייחסות אליה כאל הייתה מחלות חשוכות מרפא. ב. רווחה התפיסה שלמקצוע מה אין הרפואה לתרום להחלמה או להבראת אלו. חולים נבעה זו תפיסה מחוסר מודעות לאפשרויות של שיקום תעסוקתי או חברתי, כשנטל על היה הטיפול כתפי הצוות הסיעודי בלבד. ג. המוסד הצטייר כמקום מנותק מהסביבה החיצונית ומנוכר לה, והדייר - כחוסה את שאיבד זהותו העצמית. 67

RkJQdWJsaXNoZXIy NjcyMg==