הזקן הסיעודי | אפרים יאול

ב: פרק 1 .במיהו הזקן הסיעודי 1. י פו ראי שי □ נכנסתי לחדר. אימא ימין יד עם שכבה שמוטה תוך מהמיטה בפה עווית והביטה בי. - מיד הבנתי אימא שבץ קיבלה כך מוחי. טיול הסתיים שורשים שאליו יצאתי עם הוריי . 5991 ביוני התבוננתי ולא באימא יכולתי לעזור. אימא הביטה בי נואש במבט בני. לי עזור האומר: בזמן האירוע ,27 בת אמי הייתה אישה עצמאית, אנרגטית וצעירה ברוחה. אימא שכבה שבועיים במחלקה הנוירולוגית בבית־החולים האוניברסיטאי של וינה עד שהותרה טיסתה לארץ. במהלך השיקום בארץ, ותוך יפה שהתקדם מוטיבציה מצד רבה היא אימא, החליקה בפרוזדור בית־החולים ושברה אגן את הירכיים. אימא נותחה עוד היום באותו והשיקום נעצר. היה רוחה מצב ירוד, המוטיבציה נעלמה והיא שקעה בדיכאון. הופיע חוסר שליטה שתן במתן והתפתח בגב לחץ פצע התחתון. את החזרנו אימא הביתה מתוך מחשבה בבית שאולי היא תתאושש. כבן וכרופא חשתי בתסכול רב; אימא ״היכתה״ בכל אותי הבעיות הסיעודיות שהיטבתי כל־כך אצל בהן לטפל אחרים. עגום לי נראה המצב מאוד. אחותי הייתה מותשת מעול והיה הטיפול, ברור לי שצריך לקבל למי - החלטות לפנות? מהי הכתובת? הסתכלתי ולא מסביב מה מצאתי. עושים? ואני אחותי היינו נבוכים. אבא מבוגר מאימא בשנים וגם רבות בריאותו אינה כל טובה. היו העיניים נשואות אליי. ״אתה הרופא״, לי, אומרים ודאי ״אתה יודע מה עושים״, כשבתוך אני תוכי בן, אני כאן אומר: לא רופא. אחד יום התעשתתי, אמרתי לאחותי שהדיור עובד אני שבו המוגן כרופא יתאים להורים, הן חברה עם כסביבה ותעסוקה והן היום במשך מבחינת הטיפול הרפואי 16

RkJQdWJsaXNoZXIy NjcyMg==