כוח להמשיך | איילת סער

ח: פרק רגשות מחלת האלצהיימר על משפיעה יכולתו של האדם לחשוב, לתקשר ולבצע פעילויות חיי של היום־יום. אך למרות זאת, - אדם אותו בדומה לאנשים חווה - סביבו של תחושות שמחה, עצב, כעס פחד, וקנאה. כמטפלים, עלינו את לזהות התחושות הללו ולהגיב עליהן בהתאם. חשוב שהחולה ירגיש רצוי, שווה־ערך לסביבתו ויתייחס ואל אליה עצמו בצורה חיובית. בדומה לאנשים בגיל רבים מבוגר, מתמודד חולה אלצהיימר עם שינויים - רבים גוף מדימוי ויציאה לפנסיה ועד תנודות באורח החיים, הכנה למוגבלות ואף מוות מתקרב. אנשים רבים בוחנים מה את שבנו וחוו במשך חייהם, ועובדים על שינוי ושיפור הקיים, בייחוד במערכות היחסים השונות. על המטפל ללמוד כיצד לעזור לחולה להתמודד עם בעיותיו על־ידי הבנת תגובותיו למחלה ולהשפעותיה. ניתן להתמודד עם רגשות באמצעות סבלנות, רגישות, חוש־הומור וכן על־ידי נקיטת הצעדים הבאים: ו. התייחסות לחולה כאל אינדיווידואל: יש להתייחס אל כאל החולה אדם. לנסות, באמצעות מילים יד, ומגע להעביר מסר אליו אדם שהוא שווה־ערך, עם רגשות וצרכים משלו. יש להימנע על מלדבר החולה. בהיותו הוא רגיש, עלול להיפגע כאשר מדברים עליו כאילו נוכח אינו בחדר. הערות טיפוסיות הן: "היא גורמת לנו כל־כך הרבה בעיות״. ״אתמול יום לה היה גרוע״. ״שוב נשארתי כל ער הלילה בגללה״. במקום על לדבר יש החולה, לצאת מנקודת הנחה שהוא מה כל מבין שנאמר. יש לקרוא לחולה בשמו, ולהימנע מכינויי חיבה שעלולים להשפילו (״מותק״, ״חמודה׳לה״, ״בובה׳לה״, ״דוד״, וכדומה). כמרכן, חשוב להימנע של מבידודו החולה ומהרחקתו ממבקרים. 53

RkJQdWJsaXNoZXIy NjcyMg==