פסיכוגריאטריה | פרקים נבחרים | ירמיהו הייניק וצבי דוולצקי

84 פרק 2: זיהוי והערכה של הפרעות נפשיות אצל הזקן זיהוי והערכה של הפרעות נפשיות אצל הזקן פרק 2: ירמיהו הייניק מבוא כפי שצוין בפרק הקודם, הפסיכיאטריה של הזיקנה עוסקת בזיהוי אנשים זקנים עם הפרעות פסיכיאטריות - קוגניטיביות ונפשיות, בהערכתם, בטיפול בהם ובהשגחה עליהם ). כתחום של ידע, מדע ופרקטיקה, הפסיכיאטריה Ames , Chiu , Lindesay et al ., 2010( של הזיקנה נמצאת בין תחומי ידע, מדע ופרקטיקה אחרים (ממש כמו הפסיכיאטריה, מקצוע האם) וחופפת ביניהם. כך, שבהסתכלות כוללנית אפשר למקם את הענף הפסיכיאטרי הזה בין מדע הפסיכופתולוגיה, העוסק בלימוד ובחקר שיטתיים של החוויות, הקוגניציות וההתנהגויות ) ושיטות הטיפול למיניהן Oyebode האבנורמליות, תוצרי הנפש שהשתנתה/חלתה (8002 , (תרופתיות ושאינן תרופתיות, פסיכולוגיות, התנהגותיות, פארא-רפואיות וכדומה), מצד אחד, לבין ענפי הרפואה הנוירולוגית (מחלות מערכת העצבים) והגריאטרית (מחלות הזיקנה), מצד אחר. כמו כן, אפשר לומר, שהפסיכיאטריה של הזיקנה נעזרת בתגליות, ברעיונות ובידע מתחום מדעי המוח, הגרונטולוגיה והפסיכולוגיה. תפקידי הרופא בתחום זה, בדומה לעמיתיו בענפי הרפואה האחרים, הם אבחון, דהיינו נקיטת כל הצעדים הנדרשים להגעה לאבחנה ברורה של הבעיה או הבעיות של הפונה, וטיפול, דהיינו כל הצעדים הנדרשים לתיקון ולהקלה של הבעיה/הבעיות המאובחנות (. כלל ידוע הוא, כי טיפול נכון מתבסס על אבחנה נכונה. הפרק שלפנינו עוסק Ludwig , 1980( בתהליכים ובשיטות כדי להגיע אל אותן אבחנות, אשר סיווגן ומהותן תוארו בפרק הקודם. הבדיקה הפסיכיאטרית הכוללנית של הזקן (שמקורה בבדיקה הרפואית ומהווה תת-סוג שלה), שמה דגש על אותן בעיות, תסמונות והפרעות המתפתחות או מתגלות בתקופת הזיקנה או שהן ייחודיות לה. קביעתהאבחנהאו האבחנותהפסיכיאטריות, בין אםמדובר בתסמונת (לדוגמה, דליריום), בהפרעה (לדוגמה, הפרעה ביפולארית), במחלה (לדוגמה, אלצהיימר) או בתבנית התנהגותית וקווי אופי/ אישיות (לדוגמה, הפרעות אישיות), מהווה את שיאו של התהליך האבחוני. ברם, תוך כדי התהליך הרופאים מזהים, מתייחסים ולמעשה מאבחנים את התופעות הקליניות המוצגות בפניהם ואת תלונות הנבדק ומגבשים אותן לכלל סימפטומים נפשיים. הם מחפשים סימנים נפשיים בבדיקה, מנסים לבדוק את קישורם אלה לאלה ולקבוע האם הם ראשוניים או משניים; הם מחפשים כל מיני גורמים פנימיים ו/ או חיצוניים (גופניים, פסיכולוגיים, חברתיים-תרבותיים), שעשויים להיות ביסודם, משרטטים מהלך וצפי, תגובה לטיפולים קודמים אם יש, מצב נוכחי בהשוואה למצב קודם, כולל אישיות, אינטליגנציה והסתגלות קודמת. כל אלה נבדקים, תוך כדי תהליך האבחון (ראו שרטוט מספר 1). מנהל המרכז הפסיכוגריאטרי ע"ש מרגולץ שליד בית החולים איכילוב, תל אביב, החוג פרופ' ירמיהו הייניק: לפסיכיאטריה, הפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר, אוניברסיטת תל אביב.

RkJQdWJsaXNoZXIy NjcyMg==