גרונטולוגיה מעשית | כרך ב | דנה פרילוצקי ומירי כהן

48 דפנה גולן-שמש חלב. תינוקות הרזוס בילו את מרבית זמנם עם "אם הבד." הם ניגשו אל "אם התיל" רק כדי לאכול ממנה בחיפזון ושהו במחיצתה לא יותר משעה ביום. בכל עת, בעיקר בעת מצוקה, הם העדיפו לחזור ל"אם הבד," להתגפף עימה ולהיצמד אליה. הארלו עצמו ערך ניסויים ב-06 קופיפים בסך הכול ומצא, כי ככל שהיה לתינוקות יותר ריפוד בתאם, בעיקר אם Harlow, הייתה נוכחת "אם בד," הם שרדו יותר, היו בריאים יותר, חיוניים ומאושרים יותר ( 8591). "המסר העובר אלינו... ברור: מזון הוא הקיום, אך חיבוק טוב הוא החיים עצמם" (בלום, 5002, עמ' 412). צורך בסיסי זה במגע ממשיך להתקיים לאורך כל החיים, ולא רק בילדות. סינאסון ) כתב: "אנו נפתחים לחיים ולוויטליות דרך מגע ובהיעדרו אנו הופכים Sinason, 2006 : 50( כמושים ודהויים." זקנים רבים חסרים מענה מספק לצורך במגע, בשל מצבים של אלמנות והיעדר זוגיות, בדידות וגילנות (דורון, 3102). אצל זקנים המרותקים לביתם, מסיבות שונות, האפשרויות למגע וקשר מצטמצמות. גם כאשר הזקן מקבל עזרה בתפקודים הבסיסיים, המגע שהוא מקבל הוא בעיקרו מסייע ובעל אופי טכני, ולא עונה מספיק על צרכים רגשיים. מטפלים רבים נמנעים מלגעת במטופליהם בשל האיסור האתי הגורף על מגע בין מטפל למטופל או בשל רצון לשמור על ריחוק, "מקצועיות" ואף בשל הירתעות מהם. אי לכך, חלק מהזקנים נמצא במצב של חסך במגע. הקשר עם בעלי החיים יכול לספק צורך ביולוגי ונפשי זה. המגע עם בעל החיים מאפשר לאדם הזקן לבטא את עצמו ולתקשר. בקשר עם בעלי החיים, המגע הוא חלק טבעי ומיידי של הקשר. בעלי החיים אינם מילוליים, דבר המחזק את התקשורת עימם באמצעות מגע (צור, 3002). נוכחות בעל חיים בטיפול והמגע עמו מאפשרים עקיפת חלק מהקשיים הכרוכים במגע עם בני אדם, כגון: בעיות אתיות, נורמות תרבותיות וחשש ממיניות. המגע יכול להוות דרך לעורר רגשות ולבטאם בזמנים שבהם המילים אינן מספיקות, והוא אף מהווה אמצעי תקשורת. יתרה מכך, לעתים, התקשורת באמצעות המגע היא השפה, במיוחד בקרב אנשים שאיבדו את התקשורת המילולית, כגון בשלבים מתקדמים של מחלות דמנציה. עצם המגע ממחיש לאדם שיש עמו מישהו. במחקרן של פרידמן ומלספינה הן מצאו, כי , ) על טיפול בעזרת בעלי חיים במוסדות Friedmann & Malaspina, 2000( התרומה הייחודית של הטיפול בעזרת בעלי חיים, לעומת הטיפולים הלא-תרופתיים האחרים, היא, שהטיפול בעזרת בעלי חיים דרבן את הדיירים ליזום מגע ואף עירב אותם במגע, שהוא חלק חשוב בגירוי חברתי. פרנץ, ניצול שואה ערירי וחירש, כמעט שאינו מדבר. עקב מצבו, הוא ממעט להשתתף בפעילויות בבית האבות. החיוך הפושט על פניו בעת מגע עם כל סוג של

RkJQdWJsaXNoZXIy NjcyMg==