אנשי הלימבו | חיים חזן

סידור הזמן מחדש בפנותנו כעת לתפיסת המרכז ויחסיו עם סביבתו מזוויות של הראייה המשתתפים, נמצא שתחושת הזמן שלהם מצריכה בחינה מיוחדת. חשיבותה מכרעת, אך בשום היא אין פנים מובנת מאליה. אנשים כמעט שאינם על מדברים ה״זמן״, כן, אם וגם ההתייחסות היא היחידה למצבים שמחוץ - למרכז במיוחד בהקשר של ״להעביר את הזמן״. אנשים אומרים, ״הלכתי לקולנוע להרוג או שעתיים״, ״אני הולך למועדון שלי להעביר את הזמן״, כמעט כאילו קיים אינו הזמן במרכז אך עצמו, מסוגל להוות מטרד אף על לו. מחוצה שמושג הזמן שלהם וגם מפותח משמעותי, יש לתור אחריו בעקיפין. נזכיר שמצב הביניים מקפל בתוכו שלוש זמן חוויות שאינן עולות זו אחד בקנה (א) זו: עם העבר, שהוא תולדות של החיים הפרט, את מאבד משמעותו; (p הפתרון הרשמי למצוקתם כרוך פעם ולא בבידוד בכניסה למוסד, כשבפועל זו של הקפאה מצבם החברתי; (ג) הקפאת מצבם החברתי מתנגשת עם החוויה הממשית של הידרדרות מואצת ומודעות שבו למוות, הזמן מתבטל. התמודדות מצב עם הלימבו משמעה פתרון הקונפליקטים שלה פן וכל האלה, יידון כאן בתורו. פני שינוי העבר מפגשים ראשוניים עם המרכז נוטים להיות מבלבלים. כפי שהעירה עובדת סוציאלית מתלמדת יומה על הראשון במרכז: ״ברור שלאנשים עבר היה האלה עשיר ומעניין, אבל נראה חיים כולם הם כאילו בהווה, שקועים מיום בחיים ליום״. ניתוק מן זה היה העבר מודגש עד כל־כך שעובדים סוציאליים השתמשו בו כאמת מידה להערכת התקדמות המשתתף בתהליך השתלבותו כך במרכז. אפוא, אישה את שדחתה הרעיון להגיע למרכז כמי הוגדרה שנמצאת של במצב ״דיכאון, הסתגרות, התפרצויות של דמעות - פעם מדי ממשיכה להתעכב על טרגדיות מן העבר״. משתתפת חדשה שלא הראתה של סימנים ״הסתגלות מספקת״ תוארה כ״אחוזת של דיבוק זיכרונות - אל מרחפת המרכז והחוצה גם ממנו״. גורמים חיצוניים זיהו רבים בהפתעה את הסירוב לכאורה של המשתתפים לעסוק בכל פעילות שנקשרה לחייהם שלפני הכניסה למרכז. של נציג ארגון קהילתי את שביקש עזרת המשתתפים באיסוף חומר 91

RkJQdWJsaXNoZXIy NjcyMg==