אנשי הלימבו | חיים חזן

154 | אנשי הלימבו במידה ניכרת מתולדות של חייהם המשתתפים. למרות יש זאת, לציין שהאמונות הטבועות במערכת הדאגה, ההזדמנויות האישיות שהציעה ההבניה החברתית של הזמן, והמנגנונים להנחלת אלה מושגים ולשליטה על ממש של לחץ היוו בהם, המשתתפים. רק מעטים המשיכו לאחוז בדעותיהם הקודמות ונותרו אדישים למציאות החברתית של המרכז. מערכת חרף הדאגה, העובדה שהיא רובם את מקיפה של הגדול המשתתפים, משתנה בעוצמתה ומפיקה צורות של שונות מחויבות מקבוצות ומאנשים שונים. הדומיננטיות של המשגת הזמן החדשה יחד משתנה ככל עמה. שניתן פחות משקל למחויבויות חיצוניות, רבה כך השפעת המערכת וההמעזגה של החדשה בין היחסים האירועים. ולהפך, ככל שהמחויבויות חוץ כלפי גדולות יותר, כך קטנה השפעת יחסי רבה וכך הדאגה הסבירות לשוב להמשגות הזמן הישנות, מעוררות הצרימה. כיוון שכך, ההבחנה בין המשתתפים תורמת להפיכת המציאות החברתית של המרכז למציאות דינמית, המשתנה כל העת. על שמיוה המערכת של שלמותה מערכת הדאגה והלגיטימיות וכן שלה פרספקטיבות הזמן העולות ממנה חשופות לפגיעה של שלושה גורמים: (א) של חדירה מושגים סותרים אל המרכז, המהווים איום על תודעתי (ב) ערכיו: מחלוקות וחיכוכים בין ובין קבוצות פרטים שעשויים עצם את לסכן בסיס קיומו: ו־(ג) ״כופרים בעיקר״, המפגינים התנהגות ועמדות שאינן עולות קוד עם אחד בקנה ההשתתפות המקובל ומכניסים חוסר ודאות ובלבול למערכת. בה הדרך פוגשים איום כל פוטנציאלי ומטפלים בו תהיה נושאו של זה. תת־פרק מרכיב אינטגרלי באווירת הוא המרכז התבדחות והתלוצצות. ישנה עקיבות מסוימת בתפיסת מה מתאים להיות : ״׳קטע״ מרכיבים מסוימים משמשים שוב ושוב ומאחרים מעלימים אלה עין. האחרונים הם בעיקר מרכיבים שבאופן כלשהו מחדירים אל מערכת הדאגה לא תזכורות רצויות למצב הקיום שלפני הכניסה למרכז ושל המציאות שמחוץ למרכז, או צרימות וכפילויות של משמעות. הופעתם המחודשת של מן מרכיבים ההגדרה הציבורית החברתית גיל של הזקנה, שנמחקו במרכז, מעוררים בדרך־כלל של תגובה התבדחות. קריאה להגיע לשיעורי הכושר הגופני התקבלה ברעמי צחוק ובהערות אירוניות: אני ״אם אהיה מספיק בכושר!״, ״תצטרכו לסחוב אותי לשם!״. משתתפים כשירים בגופם את שהפגינו כושרם במפגיע נתקלו לעתים קרובות בלעג ואילו משתתפים מוגבלים שלא יכלו להשתתף בפעילויות השתמשו באירוניה כדי את לתאר קשייהם. לכן, בתגובה להודעה ערב על ריקודים, הצביע על נכה משתתף הקב ועל רגליו שהחזיק ואמר: ״ואני אהיה הפרימה בלרינה״. משתתף בכיסא גלגלים לו: אמר ״אתה נראה כאילו בדיוק יצאת משיעור ריקוד״. ערבי ריקודים זירה היו מקובלת להתבדחות וללגלוג.

RkJQdWJsaXNoZXIy NjcyMg==